יש לי הרגשה שגֶנים זה לא מה שהיה פעם.
זה לא שה DNA לא חשוב: זוהי באמת 'מולקולת-על', כפי שקוראים לו. הוא יודע לשכפל את עצמו במדויק, שזה כבר הישג מדהים, וגם לייצר חלבונים על פי קידוד מיוחד. אבל מה שברור כיום שמקומו בראש הגורמים המאפשרים תורשה - העברת תכונות מדור לדור - כבר לא מובטח.
אתייחס כעת רק למה למדנו אתמול בקורס אבולוציה: יש גם אבולוציה תרבותית, ולא רק אצל בני האדם אלא גם אצל מיני בעלי חיים לא מעטים. בסרט הטבע הנפלא של דוויד אנטבורו על חייהם של היונקים, הוא מראה כיצד חבורה של קופי מקק מפצחת צדפות בטכניקה של הטחה בעץ. הקופים הקטנים לומדים מהוריהם ומהחברה כולה כיצד לבצע תעלול כלל לא פשוט שכזה, והמנהג עובר בתורשה. ללא שינוי כלשהו ב DNA. (להלן קישור לסרטון הבא אחריו, על תרבות של שפשוף הגוף בצמח דוחה חרקים...https://www.youtube.com/watch?v=9rhgafQCCIg)
זה מזכיר לי סרטון שראיתי לאחרונה (http://actv.haifa.ac.il/programs/Item.aspx?it=22) של מורי ורבי, פרופ' אביתר נבו, אצלו עבדתי במעבדה על מחקר התהוות גורמי בידוד במינים כרומוזומליים של החולד עוד בהיותי בתיכון בשנות ה-70. אייבי מראיין את אחת מהדוקטורנטיות שלו על מחקר שערכה בקרב עיוורים מלידה: העברה של תנועות גוף והבעות רגש בפנים מההורים לילדים העיוורים שלהם.
המסקנה ה"בלתי נמנעת" של כולם הייתה: העברת הבעות הפנים נעשית בגנים מסוימים, שאם רק נמצא אותם ונדע להנדס אותם, נוכל גם לעזור לחולים מסוימים או אולי לאוטיסטים אפילו.
אני חושב שזה קצת יומרני להניח הנחות שכאלה עוד לפני שנמצאו גנים ספציפיים.
אפשר גם להניח שההעברה הייתה תרבותית לגמרי, גם אם אנחנו עוד לא יודעים להסביר בדיוק את המנגנון, שהרי באמת יש כאן העברה לילדים עיוורים, שלא רואים הבעות פנים בעיניים.
אבל אולי הם מרגישים זאת בצורה כלשהי אחרת? אולי הדברים לא ממש קשורים לגנים ולDNA?
אשמח לתגובות!
זה לא שה DNA לא חשוב: זוהי באמת 'מולקולת-על', כפי שקוראים לו. הוא יודע לשכפל את עצמו במדויק, שזה כבר הישג מדהים, וגם לייצר חלבונים על פי קידוד מיוחד. אבל מה שברור כיום שמקומו בראש הגורמים המאפשרים תורשה - העברת תכונות מדור לדור - כבר לא מובטח.
אתייחס כעת רק למה למדנו אתמול בקורס אבולוציה: יש גם אבולוציה תרבותית, ולא רק אצל בני האדם אלא גם אצל מיני בעלי חיים לא מעטים. בסרט הטבע הנפלא של דוויד אנטבורו על חייהם של היונקים, הוא מראה כיצד חבורה של קופי מקק מפצחת צדפות בטכניקה של הטחה בעץ. הקופים הקטנים לומדים מהוריהם ומהחברה כולה כיצד לבצע תעלול כלל לא פשוט שכזה, והמנהג עובר בתורשה. ללא שינוי כלשהו ב DNA. (להלן קישור לסרטון הבא אחריו, על תרבות של שפשוף הגוף בצמח דוחה חרקים...https://www.youtube.com/watch?v=9rhgafQCCIg)
זה מזכיר לי סרטון שראיתי לאחרונה (http://actv.haifa.ac.il/programs/Item.aspx?it=22) של מורי ורבי, פרופ' אביתר נבו, אצלו עבדתי במעבדה על מחקר התהוות גורמי בידוד במינים כרומוזומליים של החולד עוד בהיותי בתיכון בשנות ה-70. אייבי מראיין את אחת מהדוקטורנטיות שלו על מחקר שערכה בקרב עיוורים מלידה: העברה של תנועות גוף והבעות רגש בפנים מההורים לילדים העיוורים שלהם.
המסקנה ה"בלתי נמנעת" של כולם הייתה: העברת הבעות הפנים נעשית בגנים מסוימים, שאם רק נמצא אותם ונדע להנדס אותם, נוכל גם לעזור לחולים מסוימים או אולי לאוטיסטים אפילו.
אני חושב שזה קצת יומרני להניח הנחות שכאלה עוד לפני שנמצאו גנים ספציפיים.
אפשר גם להניח שההעברה הייתה תרבותית לגמרי, גם אם אנחנו עוד לא יודעים להסביר בדיוק את המנגנון, שהרי באמת יש כאן העברה לילדים עיוורים, שלא רואים הבעות פנים בעיניים.
אבל אולי הם מרגישים זאת בצורה כלשהי אחרת? אולי הדברים לא ממש קשורים לגנים ולDNA?
אשמח לתגובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה