הביולוגיה החדשה – לזכרו של אנדראס סוחהנטקה (1933-2014)

העולם שסביבנו, כדור הארץ, מבקש מאיתנו, בני האדם השולטים בו ומכוונים את עתידו, לקחת יוזמה ולעשות מעשים שישנו את כיוון התפתחותו. מה שמפריע ליוזמות חדשות כאלה היא הדוֹגמָה השלטת שחסרה כל תובנה מפותחת לגבי טבעם של היצורים החיים, אנחנו וחברינו, הצמחים ובעלי החיים. ההבדל המהותי כל-כך בין חומר מת לבין יצור חי, המסוגל לעכל חומר כזה ולהפוך אותו לחומר חי המכיל אנרגיה, לא נלקח בחשבון כל עוד המדע המרכזי תופס את האורגניזם כנשלט על ידי מכניזמים וחומרים בלבד. אם אנו רוצים לפתח התכוונות כלשהי לעשיית טוב לעזרת הביוספרה, עלינו לשנות מהיסוד דוגמה זו.

הפרדיגמה השלטת בביולוגיה של סוף המאה ה-20 היא זו של הסינתיזה הגדולה והניאו דרויניזים, החיבור בין תורת האבולוציה של דרווין לבין הגנטיקה המולקולרית המודרנית. מושגי ה"הישרדות המתאימים ביותר" ו"מלחמת הקיום" עדיין שולטים בכיפה, למרות שכבר שנים מצטברות עדויות רבות הסותרות תיאוריות אלה. "הברירה הטבעית" הפכה עם השנים מאז דרווין להיות ההסבר המקובל לכל תכונה של אורגניזם, כאשר היא פועלת על מוטציות מקריות לכאורה המתרחשות כל הזמן באוכלוסיות. זהו המבצר הבלתי ניתן לכיבוש של הביולוגיה האבולוציונית הפופולרית.

הדבר המעניין כאן הוא שרעיון מלחמת הקיום כלל לא הגיע מעולם החי. הוא נלקח ע"י דרווין מספר שכתב תומאס מלטוס על הכלכלה האנושית, ועל הבעייתיות לכאורה בהשגת מזון לאוכלוסייה האנושית המתרבה במהירות. מלטוס ניסח בצורה יפה את הגישה החברתית השלטת באותה תקופה, אשר מצאה סימוכין לכך שהאוכלוסייה לא תוכל לצמוח לעד, וכי החזק תמיד ישרוד על חשבון החלש. גישה 'מדעית' זו  הצדיקה את הקולוניאליזם הבריטי הדורסני, את העבדות, ואת הדריסה הפוגענית של זכויות אדם בכל העולם של לפני 200 שנה, ועליה אמר דרווין "סוף סוף מצאתי את התיאוריה איתה אוכל להתחיל לעבוד". דרוויניזם הוא לכן יישום ביולוגי של התיאוריה החברתית שהייתה נהוגה אז, בניסיון להבין כיצד החיים עוברים אבולוציה.

מאז לא נמצאו הוכחות רבות לאבולוציה של הברירה הטבעית אך נחקרו תופעות רבות הסותרות אותה, כמו למשל סימביוזה- ההתפתחות המקבילה של יצורים החיים ביחד, בשיתוף ולא בתחרות. צמחי הפרחים והחרקים שמאביקים אותם התפתחו כך, למשל. נתגלו תופעות של התמזגות של יצורים חיים ליצור חדש, כמו מיטוכונדריה שהפכו לחלק מהתא המפותח יותר, ונחשפו עוד מאות מקרים של אלטרואיזם בעולם החי: החל מאמבות וכלה ביעלי מדבר. כל אלה ועוד (גנים קופצים, אבולוציה תרבותית) מראים כי עלינו להרחיב מאד את תפיסת האבולוציה שלנו ולצאת מהניאו- דרוויניזם הצר להבנה אחרת של החיים.

מרקם החיים הוא מורכב ואינסופי כמעט: החל מהצמחים הירוקים המייצרים חומרים אורגניים עתירי אנרגיה, דרך הצרכנים הראשוניים שלהם וכלה במְפַרְקים למיניהם: מארג אחד שלם שאין בו תחרות אלא הזנה הדדית ותיאום של יחסי גומלין מורכבים. אין חלק שיכול להתקיים ללא האחר, ואין אורגניזם שנמצא מבודד לגמרי בסביבתו הטבעית. עלינו לשנות בדחיפות את גישתנו הצרה והמטריאליסטית הרואה באורגניזם מכונה משוכללת, לגישה "אורגניסטית" כזו הרואה ביצור החי שלמות, החייה ביחסי גומלין עם סביבתה. כפי שהראתה רחל קרסון בספרה "האביב הדומם", כל תרבות מדעית מתאבנת מביאה לאסון, וריסוסי ה-DDT שבאו לפתור בעיה אחת בצורה חומרית פשוטה הפכו לאסון שלקח שנים רבות להבינו, ללומדו ולשנותו.

עלינו להתפתח ולשפר את גישתנו המדעית, שמהווה היום בסיס לתרבות האנושית המכורה למדע ולטכנולוגיה. מדוגמטיות להתפתחות, ממצבי דומם לזרימות משתנות, מהבנה מכניסטית של החיים לתפיסה כוללנית של טרנספורמציות אינסופיות בעולם החיים. היה זה יוהאן וולפגנג גתה הראשון אשר טען כי בכדי לפענח את סודות החיים אל לנו לנסות להסביר וליישם אותם אלא לנסות ולצאת מתוך הרמזים שהם עצמם מספקים. תהליך הלימוד צריך להקיף ולחקור את כל התבטאויותיו של האורגניזם ואז לעבוד ולשחזר אותם בפרוטרוט בדמיוננו, או כפי שגתה כותב: "בפיתוח מדע המורפולוגיה עלינו לכן להימנע מלדבר במונחים של מה שקבוע. אם אנו נאלצים להשתמש במילה תבנית (גשטאלט) עלינו לחשוב אותה כמונח מופשט, משהו הקיים רק לרגע. מאחר ומיד כשמשהו נוצר באורגניזם החי, הוא הופך ברגע למשהו אחר, ואם ברצוננו לתפוס בצורה חייה את הטבע, עלינו לסגל לעצמנו את הגמישות והתנועתיות שלה עצמה".

כתלמידיו של גתה, הלכו בדרכו מספר חוקרים חשובים בתרבות הגרמנית והאנגלית גם כן. בעולם הדובר גרמנית שמו של רודולף שטיינר מוזכר כזה שערך לראשונה את כתביו המדעיים של גתה, וכתב את פרשנותו, עליה התבססה שורה ארוכה של חוקרים ומדענים. גתה נתן תמיד את הרקע לעבודתם, בכך שניסח מעין חוברת מתכונים למערך של תרגילים בעזרתם חוקר האדם את התופעות שהוא פוגש, בפיתוח הדמיית הטרנספורמציות המתרחשות בהן. נדמה כי רק כך נוכל לפגוש בצורה חיה, יצירתית ומבינה את עולם החיים, ולהיכנס לשיתוף פעולה פורה עמו.

 (נכתב ע"פ ההקדמה לספרו "מטאמורפוזיס", 2009)