עבודתו של גתה ומדע המורפולוגיה אותו ייסד

על המורפולוגיה – הצהרת מטרתנו

(יוהאן וולפגנג גתה , כותב על המורפולוגיה ב"מאמרים בוטניים", 1817-1824)

"כאשר מתעורר בנו עניין ביצירי הטבע, במיוחד ביצורים החיים, ואנו משתוקקים להבין לעומק את היחס שבין טבעם המהותי לבין הביטויים המגוונים שלו, הרי אנו משכנעים עצמינו כי הדרך הטובה ביותר להשגת ידע זה היא על ידי הפרדה וניתוח של חלקיהם. שיטה זו יכולה באמת להביא אותנו רחוק – לא נזדקק ליותר ממילה מחברינו המדענים להראותנו את תרומותיהן הנכבדות של הכימיה והאנטומיה להבנה פנימית וחיצונית של הטבע.

אך למאמצים אנליטיים אלה, אם יימשכו לאורך זמן, יש מגרעות. הן מבתרות את היצור החי לחלקיו אך אף אחד לא יכול להרכיבם שוב ולשחזר את האורגניזם המדובר...

מסיבה זו, אנשים בעלי נטייה מדעית מכל הגילים גילו דחף לתפוס את צורות החיים בשלמות, כפי שהן, להבין את החלקים הגלויים והניתנים למגע שלהם אחד ליד השני, ולראות בהם את הביטוי של הטבע הפנימי של האורגניזם. כך מתוך התבוננות פעילה הם שואפים לתפוס כיצד החיים הפנימיים של השלם קובעים את חלקיו. ואין צורך לדון כאן ועכשיו עד כמה נטועה השראה מדעית זו בדחף החיקוי והיצירתיות של האדם...

בשפה הגרמנית המילה Gestalt (תבנית, צורה מובנית) מבטאת את צורת האורגניזם. אולם ביטוי זה אינו כולל את כל השינויים והתנועות; הוא מתאר צורה מאורגנת שהגיעה לשלמות ואופייה כבר מוגדר. אך כאשר אנו לומדים להכיר צורות, צורות אורגניות במיוחד, בשום מקום איננו מוצאים קביעות, או הפסקה או סיום של השלמה. אנחנו כן מוצאים שהכל נמצא בזרימה מתמדת. זו הסיבה שאנו משתמשים הרבה ובצדק במילה היווצרות (Bildung) בכדי לבטא לא רק את מה שכבר נוצר, אלא גם את מה שמצוי בתהליך ההיווצרות באותה מידת חשיבות.

לפיכך בהצגה ראשונית של מדע של צורות (מורפולוגיה) עלינו להימנע משיח במונחים של מה שקבוע. אם עלינו להשתמש בכלל במילה תבנית (gestalt), עלינו לחשוב עליה כרעיון מופשט בלבד, או כצורה שניתן להחזיק חזק אך ורק לרגע.

כי הרי כל מה שרק נוצר - מיד עובר שינוי כלשהו, ואם ברצוננו להשיג תפיסה חיה של הטבע, עלינו לשאוף לשמור עצמנו בתודעה זורמת בתנועה מתמדת וגמישה, בדיוק כמו הדוגמאות שהטבע עצמה מראה לנו".

כך מבסס גתה את הידיעה המדעית את בעלי החיים והצמחים – האורגניזמים – על הבנת הזרימה שבהם, ההשתנות המתמדת. מתוך התבוננות בשלם המשתנה, אנו מבינים את טבעו האמתי הנסתר.
אם למשל נתבונן בַצמח הגדל, נראה כי בתחילת הנביטה יש לו שני עלים קטנים שמאד דומים בכל הצמחים – אלה הם הפסיגים החבויים בזרע, ואשר הופכים לעלים הראשוניים. גתה ראה שגם לנבט של קקטוס יש עלים ראשוניים שכאלה, למרות שבצורתו הסופית אין כלל עלים, ומכאן הסיק כי הצורה היסודית של הצמח היא העלה, הפרוטאוס, והוא מייצג את הצמח הארכיטיפי. התבוננויות נוספות חיזקו את השערתו: אבקנים שנראים כמו עלים מוארכים בשושנת המים, קליפות פרי ההלקט שנראות כמו עלים (נקראים היום 'עלי-שחלה') ועוד.
כך עבד גתה: מתוך התבוננות בשלם החי, בהשוואה בין תופעות דומות ובהתבוננות עמוקה המנסה לתפוס את השלמות הזורמת, המשתנה. שימו לב שגתה חי בסוף המאה ה-18, בזמן גילוי החמצן ע"י לבואזיה, ו-60 שנה לפני דרווין, וכבר הוא מדבר על השתנות, מטמורפוזה ואבולוציה של יצורים חיים.

לשם דוגמה, נתבונן בצמח חד-שנתי רגיל. הצמח מראה במחזור חיים שלם התפתחות מעניינת, ויש צמחים רבים שמשנים את צורת העלים שלהם במהלך הצמיחה – ראו למשל את החרדל.

העלים העליונים קטנים יותר ומפורצים פחות. ניתן לראות זאת בצמחים רבים: העלים העליונים ביותר הם פשוטים, ובנויים בתבנית העלים הצעירים יותר.

מה אומרת לנו השתנות זו?

האם יש כאן חוקי התפתחות שיכולים ללמד אותנו קצת יותר על הצמח? על החיים? על עצמינו?

הנה תמונת ההשתנות של עלי החרדל כפי שצילמו תלמידים שלי במחקר שלהם:

שימו לב כמה דומים העלים הקטנים שלפני הפריחה לעלים הצעירים של תחילת הצמיחה.

מעבר לשאלה של המשמעות של הגילוי, יש כאן בפירוש התייחסות אחרת למחקר מדעי:

במקום ניתוח והתבוננות בחלקים – התבוננות בשלם,

במקום הפחתה וירידה לפרטים – ניסיון לראות את השלם המתפתח, ובמקום לייסד תיאוריה על השלם מתוך חלקיו – לבנות הבנה עמוקה של החלקים מתוך השלם. 
המשך יבוא...!

קצת אמונה והרבה רוח – על הרפורמה וההתחדשות הצרפתית

       

משיחות עם מורים לאחר פרסום הרפורמה נשמעת אי נחת ותחושה של חוסר כיוון ברור: "ואם לא יקרה דבר?" "ומה נלמד, אם לא את החומר לבגרות?" ובכלל – מה נעשה עם האוטונומיה שיתנו לבית הספר? הרי יש תמיד להספיק את החומר, וממילא אין זמן לשום דבר אחר.

אבל אסור לשכוח שאנחנו מחנכים, ושהתלמידים הסקרנים והרציניים שלנו (כולם) רוצים ללמוד ולהתחנך מתוך הדוגמא שאנחנו מגלמים עבורם. הם רוצים שנדבר איתם ושנשמע אותם, והם רוצים ליהנות מהלימודים. אם נראה להם שאנחנו חוקרים את החיים ביחד איתם, שהפרויקט שלנו בחיים זה הם וההתפתחות שלהם, ושאנחנו מלאי התלהבות וענין בנושא המומחיות שלנו – הם ילכו איתנו לכל מקום.

המדעים יכולים להיות כלי נהדר לחינוך, ולהציע חומרים מקסימים לעבודה עם ילדים ונוער. החיים מסביבנו מלאים תוצרים של מחקר מדעי ויישומים טכנולוגיים, כמו גם טבע, עירוני או כפרי. אפשר לצאת לרחוב, להסתובב בכפר, להתבונן בציפורים ולאסוף נבטים אחרי הגשם; לשאול שאלות על נדידת הציפורים ועל מעוף הפרפרים ולבדוק כיצד דברים בעלי משקל שונה נופלים מהקומה ה-3. אפשר לחקור את תהליכי הבישול במטבח, ואת הכימיה של החומרים במזון. חקירות כאלה מעוררות את החשיבה היצירתית, מאפשרות לדמיון לעבוד ומספקות חומר גלם רב לבנייה משותפת של תיאוריות והסברים. לא חייבים תכנית מסודרת של משרד החינוך.

מורה עם ידע בסיסי בתחום יכול לבנות לעצמו תכנית עבודה, לשתף פעולה עם מורים אחרים וללמד גופי ידע שלמים בלי לחלק אותם לתחומים הקיימים היום במדע המודרני. אפשר ללמוד מתהליך התסיסה של היין על פחמימות, אלכוהול ו-CO2 (כימיה), על הצמחים הירוקים והשמרים (ביולוגיה) ועל המשקל הסגולי ונקודות רתיחה של חומרים ותמיסות (פיסיקה) – הכל באותו מהלך של חקירה ולימוד משותף. לימוד כזה מחנך לחופש מדעי אמיתי כערך בפני עצמו, מאפשר לכל תלמיד לבטא את ידיעותיו בהתאם לרמתו שלו וגם לפתח עבודה קבוצתית וערכים של שיתוף חברתי, שכה חסרים בימינו.

אז לא צריך לפחד מקצת חופש בהוראה: אפשר לנצל אותו לעשייה מופלאה בכיתה ומחוצה לה, לחינוך אמיתי כמו פעם (הגיבור שלי היה המורה לטבע מנחם זהרוני ז"ל, שהוביל דורות של מורים בחיפה בשנות ה-60) ולעבודת חקר אמיתי שתביא להישגים יוצאים מהכלל, אבל כתוצר לוואי ובדרך אגב. ראו למשל מה עושים היום שני יזמי חינוך בצרפת ("תחי המהפכה", מוסף הארץ, 10.1.14) בדיוק בכיוון הזה – מאמר מרתק!

מהפכת האושר - מתוך ספרו של ד"ר טל בן שחר "באושר ובאושר"

הרהור שביעי:
מהפכת האושר

"על העולם ללמוד שההנאה האמיתית מדברים חומריים פחותה באיכותה ובכמותה
                                                                                       מכפי שנדמה לאלה שלא ניסו אותה.
אוליבר ונדל הולמס

"למהפכת המדע יתרונות רבים מספור. בחקלאות חדלו חקלאים להתפלל לאל הגשם ובמקום זה הם משקיעים את מרצם בעיבוד האדמה. יש לנו כעת יכולת, אף כי אין מממשים אותה, להאכיל כל אדם עלי אדמות. הרפואה עברה משיקויים של עובדי אליל לפניצילין; תוחלת החיים עלתה מעשרים שנה בימי הביניים לכמעט שבעים כיום. באסטרונומיה פינתה אדמה שטוחה הנשענת על צבים את הדרך לכדור הארץ הסובב סביב השמש; הנחתנו אדם על הירח וגבולות היקום הולכים ומתרחבים בהתמדה.
לאור התוצאות המרשימות רוב בני האדם מאמינים, כמובן, במדע; הוא נעשה הדת המודרנית. אך המדע כשלעצמו אינו התשובה לכל בעיותינו, לא האישיות ולא החברתיות, ולאמיתו של דבר האמונה שהמדע הוא כל יכול עלולה להציב אתגרים מסוג חדש. אחד מן האתגרים הללו, תוצר לוואי של מהפכת המדע, הוא התפישה החומרית השכיחה, האמונה שהחומר עומד בראש הייררכיית החשיבות.
בחלקים נכבדים של העולם דחקה מהפכת המדע את המיסטיקה - את האמונה באלי גשם, ברופאי אליל ובצבי ענק - אך יחד עם המיסטיקה נפטרה מהפכת המדע גם מכל דבר שהוא לא חומרי ולא ניתן לכימות. אושר ורוחניות - שקיים ביניהם קשר קרוב - הוזנחו בתואנה שהם לא-חומריים ולכן לא חשובים, ומאז מהפכת המדע הם ירדו בערכם בעולם. התפישה החומרית היא האחראית, לפחות חלקית, לדיבוק העושר החומרי ולהיעדר האושר הנובע מכך.
שמא לא אובן כהלכה, ברצוני להבהיר שאין בביקורתי על התפישה החומרית ביקורת על השיטה הקפיטליסטית...
...הבעיה מתחילה כשהחירות לחתור לעושר חומרי מתחלפת בדחף כפייתי לצבור אותו."

לי אישית אין כאן מה להוסיף. אולי אמשיך את הפרק החשוב הזה מספרו של טל בן שחר בפרקים הבאים בבלוג שלי.
שלכם,
ניר אליאב