[מתוך הספר "מדע
גתאני" של רודולף שטיינר (GA01) שהוא אוסף
ההקדמות לכתביו המדעיים של גתה]
פרק I – המטמורפוזה של הצמח
הרעיון שפיתח גתה על הצמח
הארכיטיפי (Urpflanze)
מקבל צורה בהירה יותר והחלטית במחשבותיו. בגינה הבוטאנית בפדואה (המסע האיטלקי,
27 בספטמבר, 1786), נתקל גתה בצמחיה שנראית לו מוזרה, ו"המחשבה שאולי ניתן
לפתח לעצמך את כל הצורות של הצמח מתוך הצורה האחת", הופכת לחיה עוד יותר
בראשו. ב-17 בנובמבר 1786, הוא כותב לקנבל: "פיסת הבוטניקה הקטנה שלי היא
בפעם הראשונה תענוג אמיתי בשבילי; באדמה זו שבה הצמחייה, שהיא יותר שמחה ופחות
עונתית, חשה בבית. כבר עשיתי כמה תצפיות כלליות נחמדות שתוצאותיהן ישמחו גם
אותך". ב-19 בפברואר, 1787 (ראה המסע האיטלקי), הוא כותב מרומא שמצא
דרך "לגלות קשרים חדשים יפהפיים שיראו כיצד הטבע משיג משהו עצום שנראה כאילו
כלום: מתוך הפשוט, מתפתח המרובה ביותר". ב-25 במרץ, הוא מבקש לומר להרדר
שבקרוב הצמח הארכיטיפי שלו יהיה מוכן. ב-17 באפריל (ראה המסע האיטלקי),
בפלרמו (?) הוא כותב את המילים הבאות על הצמח הארכיטיפי: "אחרי הכול, מוכרח
להיות צמח כזה! אחרת איך אדע שמבנה כזה או אחר הוא צמח, אם לא כולם נוצרו על פי
אותו המודל?". הוא חשב על קומפלקס החוקים ההתפתחותיים שבונה את הצמח, שהופך
אותו למה שהוא, ושבאמצעותו, כשאנו מתבוננים באובייקט זה של הטבע, אנו מגיעים
למחשבה "זהו צמח": כל זה הוא הצמח הארכיטיפי. ככזה, הצמח הארכיטיפי הוא
משהו אידיאלי, משהו שאפשר רק להחזיקו במחשבה; אבל הוא מקבל דמות, הוא מקבל צורה,
גודל, צבע, מספר איברים מסוים וכדומה. הצורה החיצונית איננה משהו קבוע, אלא היא
יכולה לעבור אינסוף טרנספורמציות, שכולן תואמות את אותו הקומפלקס של החוקים
ההתפתחותיים ובהכרח נובעות ממנו. אם אנו מצליחים לתפוס את החוקים ההתפתחותיים
הללו, את התמונה הארכיטיפית הזו של הצמח, אזי אנו מחזיקים, כרעיון, את האופן שבו
הטבע בונה כל צמח בודד, ואת האופן שעל פיו כתוצאה מכך, הטבע מגשים כל צמח ומאפשר
לו להתהוות. וכן, ניתן אפילו להמציא צורות של צמחים על-פי חוק זה, שיכולים בהכרח
להיווצר מתוך הוויה זו של הצמח ושיוכלו להתקיים אם התנאים ההכרחיים לכך יופיעו. אם
כן, נראה שגתה מחפש להעתיק אל רוחו את מה שהטבע משיג ביצירה של הישויות שלו. ב-17
במאי, 1787, הוא כותב להרדר: "יתרה מכך, אני מוכרח לספר לך שאני קרוב מאוד
לגילוי הסוד של יצירת הצמחים וארגונם, ושזהו הדבר הפשוט ביותר שניתן היה לדמיין...
הצמח הארכיטיפי יהיה היצירה הכי מופלאה עלי אדמות, והטבע עצמו יקנא בי בגללה. עם
המודל הזה והמפתח אליו, ניתן יהיה להמשיך ולהמציא צמחים לנצח, צמחים שמוכרחים
לנהוג לפי החוק; משמעות הדבר היא: אילו צמחים, אפילו אם אינם קיימים, עדיין יכולים
להתקיים, ואינם למשל? הצללים והאשליות של ציירים או משוררים, יש להם מן הסתם אמת
פנימית והכרחיות. אותו חוק יכול לחול על כל שאר הדברים החיים". הבדל נוסף בין
ההשקפה של גתה לזו של דרווין מופיע כאן, במיוחד אם חושבים על האופן שבו בדרך כלל
מובאת ההשקפה של דרווין. היא
מניחה שהשפעות חיצוניות פועלות על המהות של האורגניזם כמו גורמים מכאניים ומשנות
אותו בהתאם. לדעתו של גתה, השינויים הפרטניים הם ביטויים שונים של האורגניזם
הארכיטיפי היכול לקבל צורות רבות ומגוונות, ושבכל מקרה נתון הוא מקבל את הצורה
המתאימה ביותר לתנאי הסביבה שלו. תנאים חיצוניים אלה פשוט גורמים לכך שכוחות הבניה
מובילים להתגשמות צורה מסוימת. הכוחות הללו כשלעצמם הם העיקרון הקונסטיטוטיבי,
האלמנט היוצר בתוך הצמח. לכן, ב-6 בספטמבר, 1787 (המסע האיטלקי), גתה קורא
לו גם hen kai pan (משהו
שהוא אחד והכול) של עולם הצמחים.
אם ניכנס כעת ביתר פירוט אל
הצמח הארכיטיפי הזה עצמו, ניתן לומר עליו את הדבר הבא. הישות החיה היא שלם שמכיל
את עצמו, שמוליד מתוך עצמו את כל הצורות שלו. הן בסמיכות החלקים שלו והן ברצף הזמן
של צורותיו נמצא קשר הדדי, שלא נראה כי הוא נקבע על ידי מאפייני חלקיו הנתפסים
בחושים, וגם לא בקביעה מכניסטית-סיבתית של המאוחר על פי הקודם, אלא הוא נשלט על
ידי עיקרון גבוה יותר שנמצא מעל לכל חלקיו וכל מצבי ההוויה שלו. העובדה שמצב מסוים
אחד נוצר ראשון ואחר נוצר אחרון נקבעת מתוך טבעו של השלם; הרצף של מצבי הביניים גם
הוא נקבע על ידי הרעיון של השלם; מה שמגיע קודם נקבע ע"י מה שמגיע לאחר מכן,
ולהיפך. בקצרה, בתוך האורגניזם החי, ישנה התפתחות של דבר אחד מתוך האחר, מעבר של
מצבי הוויה אחד אל השני; לא קיים קיום גמור, סגור, של הדבר הבודד, אלא התהוות
מתמשכת. בצמח, קביעת הצורה של כל איבר ספציפי על ידי השלם נעשית על פי התאמתו
לצורה בסיסית מסוימת. ב-17 במאי, 1787 (המסע האיטלקי), גתה מספר להרדר על
רעיון זה במילים הבאות: "התבהר לי שבאיבר זה (של הצמח) לו אנו קוראים עלה,
טמון הפרוטאוס האמתי שיכול להסתתר ולהופיע בכל איבר. לא משנה איך מסתכלים על זה,
הצמח הוא תמיד רק עלה, מחובר בצורה כל כך בלתי ניתנת להפרדה לנבט העתידי, עד שלא
ניתן לחשוב על האחד ללא האחר". בעוד שאצל בעלי החיים מתגלה עיקרון עליון
השולט בכל פרט נגלה בצורה קונקרטית כמי שמניע את האיברים ומשתמש בהם בהתאם לצרכיו
וכדומה, לצמח עדיין חסר עיקרון זה של חיים אמיתיים; בצמח, עיקרון חיים זה
מתגלם רק בצורה פחות ברורה, בכך שכל איבריו בנויים על אותו בסיס - למעשה, הצמח
השלם מוכל כאפשרות שטמונה בכל חלק שלו, ובתנאים מיטיבים, זו יכולה להיוולד ולהתממש
מתוך כל חלק. הדבר התבהר לגתה במיוחד בשהותו רומא, כאשר חבר המועצה רייפנשטיין,
במהלך טיול איתו, שבר ענף פה ושם, וטען שאם נתקע את הענף באדמה, הוא יכול לצמוח
ולהתפתח לצמח שלם. אם כן, הצמח הוא ישות המפתחת בהצלחה איברים מסוימים שכולם, הן
ביחסי הגומלין ביניהם והן בקשר בין כל אחד מהם לשלם, בנויים בהתאם לאותו רעיון
אחד. כל צמח הוא שלם הרמוני שמורכב מצמחים. כאשר גתה ראה זאת בבהירות, הדבר היחיד
שעדיין הטריד אותו היו תצפיות פרטניות שיאפשרו להסביר במדויק ובפירוט את שלבי
ההתפתחות שהצמח בונה מתוך עצמו. גם להשגת מטרה זו, מה שהיה דרוש כבר התרחש. ראינו
כי באביב שנת 1785, גתה כבר ערך מחקר על זרעים; ב-17 במאי 1787, מאיטליה, הוא
מכריז בפני הרדר שכבר מצא בבהירות ומעל לכל ספק את הנקודה שבה טמון מקור הצמיחה (Keim) של הצמח. בכך תיאר את
השלב הראשון של חיי הצמח. אולם האחדות שבמבנה העלים גם היא חשפה עצמה באופן די
ברור לעין. בנוסף לדוגמאות רבות אחרות שהראו זאת, גתה מצא במיוחד בשומר הטרי הבדל
בין העלים התחתונים לעליונים, שלמרות זאת מהווים תמיד אותו האיבר. ב-25 במרץ (המסע
האיטלקי), הוא מבקש ליידע את הרדר שהתיאוריה שלו לגבי הפסיגים כבר כל כך
מלוטשת, שניתן להרחיבה אך בקושי רב. רק צעד קטן אחד נותר לעשות על מנת להוכיח כי
גם עלי הכותרת, האבקנים והעלי הם עלים שעברו מטמורפוזה. המחקר של הבוטניקאי האנגלי
Hill הוביל לכך; המחקר שלו הפך יותר ויותר ידוע
באותה התקופה, והוא התייחס לטרנספורמציה של איברי הפרח ההופכים לאיברים אחרים.
