אתמול הלכנו לבקר את הסלמנדרות כשהן חוזרות הביתה.
המוני לטאות שחורות עם כתמים כתומים, חלקלקות, המתקדמות באיטיות בנענוע גוף מצד לצד לכיוון המעין בו הן נולדו, חיכו לנו כשבאנו לבקרן בלילה גשום של דצמבר. חלקן עוד הלכו בשביל העולה למעיינות, חלקן כבר היו בסביבת המעיין והיו גם כאלה שכבר שחו בבריכה ופלירטטו עם חברים וחברות.
הן זוכרות היכן הן נולדו.
בדיוק כפי שדגי סלמון חוזרים אחרי שנים בהן שחו בים הפתוח בדיוק לאותו שפך של נהר, בו יוכלו לטפס במעלה כל המפלים עד הגיעם למעיינות הולדתם. וכמו שדגי הבורים עושים בים התיכון, והדייגים המוכשרים אוספים אותם בעונה המתאימה, בשפך הנחל המוביל אליהם הביתה.
וגם החסידות כמובן זוכרות את ביתן, גם אם הוא נמצא מרחק אלפי מילין צפונה, ומתחילות לעוף אליו בחזרה כל אימת שהחורף מתחיל להתחמם והופך להיות אביב באפריקה. וגם לוויתנים, ועכברים, ושועלים זוכרים את המאורה שלהם, ובעצם כולנו.
כולנו זוכרים היכן הבית שבו נולדנו. איך זה קורה? איך זה יתכן בכלל, ומה מאפשר לנו לזכור בצורה כזו בסיסית?
ואם זה קורה גם לנו, עם מוח של 1,450 גרם, וגם לאדום החזה, שזכר להגיע אל מול חלוני בדיוק ב-15 לנובמבר, עם מוח של 2 גרם - אולי זה בכלל לא קשור למוח? אולי יש כאן תופעה ביולוגית פיזיקלית מסוג אחר לגמרי, שלא קשור לפעילות של חשיבה, או של רגש או של מערכת העצבים בכלל?
אני מודה לרופרט שלדרייק (Science Delusion' by Rupert Sheldrake') שהפנה את תשומת ליבי לכך שהתופעה הזו מאד מזכירה תופעות אחרות של שדה פיזיקלי:
השדה האלקטרומגנטי, למשל, שמעביר גלים של שידורי טלוויזיה או רדיו במרחב בלתי נראה ובלתי נתפס. אותו שדה שבעזרתו אנחנו מסבירים את הזוהר הצפוני המדהים בו רוקדות רוחות הצפון באורות ירוקים צהובים סביב הקוטב הצפוני.
או השדה של כוח הגרביטציה, שמעביר את השפעתו של כדור הארץ, למשל, אל הירח, באוויר, וגם בחלל הריק.
בלי חלקיקים, בלי אטומים, בלי מגע פיזי. כוח שפשוט עובר בחלל.
מדהים, לא?
אולי סוג כזה של כוח הוא זה שמושך אותנו הביתה.
השדה של הבית, אפשר לקרוא לו. או אולי, אם רוצים להיות יותר מדעיים, שדה כוח המשיכה של הבית הביולוגי של המין. ובעזרת מודל 'השדה של הבית' נוכל להסביר כיצד סלמנדרות זוכרות בגשם הראשון לחזור למעיין הולדתן. נוכל למדוד את גודל השדה, לבחון את עוצמת השפעתו בהשתנות של גורמים שונים (כמו גשם, רוח, טמפרטורה) ולתאר בעזרתו את נדידת הציפורים, שעד כה לא נמצא לה הסבר מספק.
תחשבו על זה.
לצפיה נוספת: https://www.youtube.com/watch?v=E9TxGoOsLkU
המוני לטאות שחורות עם כתמים כתומים, חלקלקות, המתקדמות באיטיות בנענוע גוף מצד לצד לכיוון המעין בו הן נולדו, חיכו לנו כשבאנו לבקרן בלילה גשום של דצמבר. חלקן עוד הלכו בשביל העולה למעיינות, חלקן כבר היו בסביבת המעיין והיו גם כאלה שכבר שחו בבריכה ופלירטטו עם חברים וחברות.
הן זוכרות היכן הן נולדו.
בדיוק כפי שדגי סלמון חוזרים אחרי שנים בהן שחו בים הפתוח בדיוק לאותו שפך של נהר, בו יוכלו לטפס במעלה כל המפלים עד הגיעם למעיינות הולדתם. וכמו שדגי הבורים עושים בים התיכון, והדייגים המוכשרים אוספים אותם בעונה המתאימה, בשפך הנחל המוביל אליהם הביתה.
וגם החסידות כמובן זוכרות את ביתן, גם אם הוא נמצא מרחק אלפי מילין צפונה, ומתחילות לעוף אליו בחזרה כל אימת שהחורף מתחיל להתחמם והופך להיות אביב באפריקה. וגם לוויתנים, ועכברים, ושועלים זוכרים את המאורה שלהם, ובעצם כולנו.
כולנו זוכרים היכן הבית שבו נולדנו. איך זה קורה? איך זה יתכן בכלל, ומה מאפשר לנו לזכור בצורה כזו בסיסית?
ואם זה קורה גם לנו, עם מוח של 1,450 גרם, וגם לאדום החזה, שזכר להגיע אל מול חלוני בדיוק ב-15 לנובמבר, עם מוח של 2 גרם - אולי זה בכלל לא קשור למוח? אולי יש כאן תופעה ביולוגית פיזיקלית מסוג אחר לגמרי, שלא קשור לפעילות של חשיבה, או של רגש או של מערכת העצבים בכלל?
אני מודה לרופרט שלדרייק (Science Delusion' by Rupert Sheldrake') שהפנה את תשומת ליבי לכך שהתופעה הזו מאד מזכירה תופעות אחרות של שדה פיזיקלי:
השדה האלקטרומגנטי, למשל, שמעביר גלים של שידורי טלוויזיה או רדיו במרחב בלתי נראה ובלתי נתפס. אותו שדה שבעזרתו אנחנו מסבירים את הזוהר הצפוני המדהים בו רוקדות רוחות הצפון באורות ירוקים צהובים סביב הקוטב הצפוני.
או השדה של כוח הגרביטציה, שמעביר את השפעתו של כדור הארץ, למשל, אל הירח, באוויר, וגם בחלל הריק.
בלי חלקיקים, בלי אטומים, בלי מגע פיזי. כוח שפשוט עובר בחלל.
מדהים, לא?
אולי סוג כזה של כוח הוא זה שמושך אותנו הביתה.
השדה של הבית, אפשר לקרוא לו. או אולי, אם רוצים להיות יותר מדעיים, שדה כוח המשיכה של הבית הביולוגי של המין. ובעזרת מודל 'השדה של הבית' נוכל להסביר כיצד סלמנדרות זוכרות בגשם הראשון לחזור למעיין הולדתן. נוכל למדוד את גודל השדה, לבחון את עוצמת השפעתו בהשתנות של גורמים שונים (כמו גשם, רוח, טמפרטורה) ולתאר בעזרתו את נדידת הציפורים, שעד כה לא נמצא לה הסבר מספק.
תחשבו על זה.
לצפיה נוספת: https://www.youtube.com/watch?v=E9TxGoOsLkU
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה