זאת שאלה
מאד לא פשוטה.
העולם
שלנו מאד ידוע וברור, ומספק תשובות למכביר. אנחנו יודעים איך להגיע למקומות שאנחנו
צריכים, איך להתקשר לקרובים לנו, איך להדליק את הרדיו בתחנה האהובה עלינו.
למדנו.
בלי
לשאול יותר מדי.
היום
נכנסתי לכיתה בירושלים, וביקשתי שישאלו שאלות. זה קל לבקש, אבל מאד לא קל לקבל,
שאלות. על מה לשאול, שאלו אותי התלמידים. על הכל, אמרתי, על כל מה שמעניין אתכם.
אבל זה לא כל כך פשוט: רוב בני הנוער לא ממש מתעניינים במשהו מיוחד. צריך טרקטור
כבד כדי לגרום לנוער להתעניין במשהו מסוים בעולם שסביבם.
אז העפתי
מבט מהחלון, ואמרתי: למה אתם לא שואלים "איך זה שהשלג עוד לא נמס?". הרי
עברו כבר שבועיים מאז שהוא ירד, והוא עדיין כאן. אז נכון שמאד קר והשמש לא כל כך
מחממת, במיוחד את האזורים המוצלים והמוסתרים, ובכל זאת: למה יש עוד כל כך הרבה שלג
בירושלים?
זאת ממש
שאלה מעניינת, ואפילו מדעית, ואולי אפשר אפילו לתכנן ניסוי בכדי לבדוק זאת. האם אפשר לחשוב על ניסוי...?
למים, גם
אם הם קפואים לקרח, יש תכונות מאד מיוחדות הנקראות אנומליות. אחת המפורסמות היא
האנומליה של המשקל הסגולי הקטן של הקרח: המים מתרחבים כשהם קופאים, ולכן הקרח צף
על המים (בניגוד לשאר הנוזלים). גם בקשר לחום המים מאד מיוחדים: הם יודעים לשמור
חום, וגם יודעים לשמור קור, הכי טוב מכל החומרים. זהו החום הכמוס של המים.
אפשר
להראות זאת בקלות על גוש קרח וגוש חמאה באותו גודל: אם נשים את שניהם במקום חם,
החמאה תהפוך לנוזל הרבה לפני הקרח. דרוש הרבה יותר חום להמיס קרח, מאשר להמיס שמן
קפוא, או נוזלים אחרים (אין הרבה נוזלים אחרים קפואים המוכרים לנו מחיי היומיום).
אותה
תופעה עצמה גורמת לאדי המים להיות גז חממה מאד יעיל: אדי המים באוויר שומרים על
חומם הרבה יותר מכל גז אחר באוויר, ולכן הם הגז התורם במידה הרבה ביותר לאפקט
החממה של האוויר. מחקרים מראים כי מעל לערים גדולות, הפולטות הרבה אדי מים (וגם CO2 הידוע יותר כגז חממה) משריפת דלק מאובן במפעלים
ובמכוניות, יש יותר עננים, יורד יותר גשם, והטמפ' יותר גבוהה מהאזור כולו. אדי
המים באוויר שומרים על חומם ולא "נותנים" שיקררו אותם כל כך מהר.
זו הסיבה
שהשלג מלפני שבועיים עדיין מכסה שטחים נרחבים בהרים בארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה