יום שני, 2 בדצמבר 2013

עוד עדות לתורשה שלא בעזרת DNA

כבר כתבתי כאן שהגנים זה לא מה שהיה פעם. אז הנה http://www.abc.net.au/science/articles/2013/12/02/3902972.htm

במחקר שהתפרסם לאחרונה קובעים חוקרים כי עכברים שלמדו לפחד מריח מסוים העבירו לצאצאיהם יכולת זו, ללא שינוי בגנים שאחראים על חוש הריח. הבדיקות העלו כי האזור האחראי על הריח במוח הצאצאים היה מוגדל מעט, וגם יותר תאי עצב קישרו בינו לבין תאי החישה באף.
הגן האחראי לריח לא השתנה כלל, אבל ההפעלה שלו כנראה הוגברה בצאצאים אלה, שלא נולדו אפילו כשאבותיהם עברו את הניסויים שחשפו אותם לריח זה.
כלומר - יש כאן העברה של תכונה - רגישות לריח - מדור לדור, ללא שינוי כלשהו בגנים (מוטציה).
החוקרים מניחים כי ההעברה נעשתה בתאי הזרע, בחומרים אחרים שהם אולי חלבונים המצויים בתאי הזרע מלבד ה DNA.
האמנם?
אני לא בטוח שיש מספיק חומרים בתאי הזרע - הם מאד קטנים, יבשים, ומשחררים רק את מטען ה DNA שלהם לתוך הביצית לאחר חדירתם אותה. אבל אולי עברה רגישות לריח זו בנוזל הזרע, שהשפיע איכשהו על הנקבה, וכך גם על הביצית שלה? האם באמת זיכרון חייב לעבור בחומרים מסוימים?
והאם הזיכרון באמת נמצא בחלקי מוח מסוימים?
נכון שבכדי שהזיכרון יפעל, חייבים מרכזים מסוימים במוח לעבוד בצתורה תקינה, אבל זה לא אומר שהזיכרון מצוי בהם במאגר של חומר כלשהו. חוץ מכמה סרטים יפים, ביניהם "שמש נצחית בראש צלול" ( "Eternal Sunshine of the Spotless Mind"), עוד לא ראיתי ממש תוצאות מחקריות על האפשרות להנדס את הזיכרון בעזרת מכשירים וחומרים כלשהם.
אשמח לתגובות.
ניר

2 תגובות:

  1. אמנם לא נמצא שינוי ב'רצף הדנ"א' (ז"א שלא נמצאו מוטציות) אך לפי האתר כן נמצאו שינויים בדנ"א (מהמאמר המקורי - Finally, we observed that the sperm of the F0 and F1 generation males bear epigenetic marks that could be the basis for such inheritance). ההבדל אמנם חשוב מדעית אבל בהחלט לא דורש מנגנון חדש, שינויים אפיגנטיים ידועים היטב.

    על אפיגנטיקה:
    http://www.hayadan.org.il/haim-sider-interview-260412/

    השבמחק
  2. ותוספת קטנה - המאמר המקורי נמצא כאן
    http://www.nature.com/neuro/journal/vaop/ncurrent/full/nn.3594.html

    השבמחק